נחל הבוג הדרומי (בעבר נקרא בוג) שטף את ירושלים הקטנה מצד הצפון־מזרחי של הגדה בעיר ויניצה.
מי הנהר גם הפרידו את הרובע המגורים של יהודיי ויניצה ממקום מנוחתם המסורתי – בית הקברות היהודי הישן, שלפי ההנחה לא שינה את מיקומו מאז המאה ה־16. בשנת 1901 פנו נציגי הקהילה היהודית לממשלת העיר בבקשה להרחיב את בית הקברות על חשבון חלקת אדמה פנויה ששייכת לעיר. בעיה גדולה עבור הרובע, שנבעה גם מקרבתו לנהר, הייתה היעדר מערכת סילוק שפכים וביוב מסודרת. לעיתים קרובות נהייתה מי הנהר בלתי ראויות לשתייה בשל תנאים אנטי־סניטריים והיו מקור להתפרצויות מגיפות. עד להקמת מערכת אספקת מים בויניצה בשנים 1911–1912, היה עסק פופולרי בעיר הובלת מים לשתייה ולשימוש טכני על ידי גמלים יהודיים. במיוחד, כדי לייעל את העבודה שלהם, בשנת 1902 פעלו בירושלים הקטנה שני ירידות מסודרות לשאיבת מים.
